פסק-דין בתיק ע"א 5347/04

לפני ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בירושלים (ע' עאסי) מיום 18.4.04 בתיק הוצאה לפועל 03-24783-01-4, בנושא הדיבידנד ואופן חלוקתו בשותפות שבין הצדדים, במסגרת טענת "פרעתי".

הרקע עד הלום

1.         מדובר בסכסוך רב-קרבות בין שותפים שהיו אף מאוגדים במסגרת חברה בע"מ.

התקיימו מספר הליכים פרט להליך המרכזי של הבוררות המהווה את הבסיס להליך בהוצאה לפועל.

פסק הבוררות שניתן ע"י עו"ד תוסיה-כהן במחלוקת בין הצדדים, קבע חיובים שונים בין הצדדים האחד כלפי השני, וכן חיובים של הצדדים כלפי החברה. הצדדים נחלקו ביניהם בנוגע לקיום החיובים שנקבעו בפסק הבוררות ולאור זאת נאלץ הבורר לפנות לביהמ"ש המחוזי בטען-ביניים.

בהחלטתו מיום 21.4.05 קבע ביהמ"ש המחוזי כי פסה"ד אינו טעון הבהרה, אך התייחס לטענות המשפטיות של הצדדים בתקווה כי ההכרעה בהן תאפשר לרו"ח של הצדדים להגיע לסכומים זהים באשר לחיובים של שני הצדדים זה לזה.  רו"ח של הצדדים ערכו, כל אחד בנפרד,  חישוב של החוב ע"פ פסק הדין. החישובים הוגשו לביהמ"ש המחוזי, שקבע בפסק דינו מיום 24.6.98 כי הצדדים הגיעו להסכמה ברוב התחומים למעט בעניין הדיבידנד והמיסוי.

באשר לעניין הדיבידנד, חזר ביהמ"ש המחוזי על החלטתו מיום 21.4.98, לפיה מאחר והדיבידנד חושב בדולרים, על כל צד להחזיר את סכום הדולרים שקיבל. גם בעניין החבות במס חזר ביהמ"ש המחוזי על הדברים שקבע הבורר בפסק הבוררות. בית המשפט קבע כי פסק דינו של הבורר בעניין המיסוי ברור ואינו זקוק להבהרות.

שני הצדדים ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בביהמ"ש  העליון, שדחה את ערעור הצדדים הן בעניין הדיבידנד והן בעניין המיסוי בפסק דינו מיום 1.11.2001.

סוגיית הדיבידנד נדונה בהרחבה בפסק הבורר (פרק 2) ואף בית המשפט המחוזי התייחס לכך, כעולה מהחלטת ראש ההוצל"פ.

החלטת ראש ההוצאה לפועל

2.         ראש ההוצל"פ קיבל את עמדת המשיב דנן. הגם שמדובר בבקשה בטענת פרעתי קבע שהדברים כרוכים  אחד בשני בציינו כי המערער בעצמו ציין את סכום ההחזר בתחשיב שהוכן ע"י רו"ח מטעמו, והוסיף:

"באשר לקיום המנגנון שנקבע בסעיף 24 להחלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 21.4.98, סבורני כי בנסיבות העניין החייב עמד במנגנון זה, שכן הוכח כי החייב אכן פנה לבורר, עו"ד תוסיה-כהן, וביקש להפקיד אצלו את מלוא סכום התמורה בסך 444,000 דולר, ובמקביל להעביר לחברה את סכום ההחזר שעל הזוכה להחזיר לה ע"פ פסק הבוררות. בעקבות פנייתו של החייב כאמור, הזמין הבורר את הצדדים להתייצב בפניו לצורך ביצוע הפעולה (ראה בעניין זה:  מכתבו של כב' הבורר מיום 15.10.2002, בתשובה להתנגדותו של החייב מיום 27.10.2002). אולם הזוכה התנגד להשתתף בדיון בפני הבורר, לצורך ביצוע הפעולה כאמור ובעקבות כך שלח הבורר לבא כוחו הודעה בכתב על כוונתו לפנות לביהמ"ש לצורך הבהרת עניין זה (ראה מכתבו של הבורר מיום 21.10.2002 שצורף אף הוא  להתנגדות החייב, כאמור).

תחת זאת, בחר הזוכה לפנות בהמרצת פתיחה לביהמ"ש המחוזי בעניין זה, שכאמור, בעקבותיה הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין, לפיו יועבר לזוכה סכום הפרש התמורה, לאחר קיזוז החזר הדיבידנד, בסך 702,060 ש"ח".

ובהמשך:

"מדברים אלה עולה בבירור כי הסכום ששולם לזוכה על חשבון הדיבידנד מהווה חלק מתמורת המניות המגיעה לזוכה על פי פסק הבוררות, ומשום כך נקבע הסדר הקיזוז על ידי ביהמ"ש המחוזי בסעיף 24 להחלטתו מיום 21.4.98. סבורני כי ניסיונו של הזוכה להתחמק  מהקיזוז כאמור, ע"י העלאת טענות שונות בנוגע לטכניקת היישום של סעיף 24 להחלטות ביהמ"ש המחוזי, מהווה שימוש בזכות שלא בתום לב. לעניין תום לב בביצוע פסק דין ראה: דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה חמישית, עמ' 197".

יחד עם זאת, קבע ראש ההוצל"פ כדלקמן:

"לאור החלטתי זו, לא נותר לצדדים אלא לערוך חישוב אריתמטי פשוט, בהתאם לסכומים ולקביעות המפורשות שנקבעו בפסקי  הדין השונים. במידה והצדדים שוב לא ישכילו להגיע לסכום מוסכם יגישו כל אחד תחשיב חוב מטעמו.

הזוכה יגיש את  התחשיב שלו תוך 45 יום מהיום.

החייב יגיש תחשיב מטעמו תוך 15 יום מיום קבלת תחשיב הזוכה".